יום שלישי, 14 בפברואר 2017

ריבת תותים

כל הריבות דומות זו לזו, ריבת תות שדה אדומה בדרכה שלה... על פרוסת חלה, בעוגה או בין שתי עוגיות או סתם בכפית, איזו דרך נהדרת לשמר את התותים מהחורף לכל עונות השנה! 

איך רוקחים ריבה? מה היחס בין פרי לסוכר? בכל מטבח יש חוקים אחרים וכל רוקחת מאמינה רק במרקחת שלה ובדרך שלה, כמו בקטע המקסים הזה מתוך אנה קרנינה: אגפיה מיכאילובנה הזקנה, המשרתת בביתו של לוין, נאלצת לשנות ממנהגיה כשאשתו של בעל הבית, קיטי ואחותה דולי, עם אמן הנסיכה, מפקחות עליה ועל הכנת המרקחת מתות שדה ומפטל (גרגרי גינה וגרגרי אדמה בתרגום ישן זה) בדרך המודרנית שלהן. 




"על הגבעה נאספו כל נשי הבית.  [...] עסקו שם ביום ההוא ברקיחת גרגרים בלי תערֹבת מים, וזה היה שלא כמנהגה של אגַפיה מיכַאילוֹבנה.  קיטי התקינה, שירקחו כך; מבית-אמה הביאה את השיטה החדשה הזאת.  בראשונה נמסרה המלאכה הזאת לאגַפיה מיכַאילוֹבנה, אך היא סרה מן הדרך אשר צווּהָ, ותתן מים בגרגרי-הגִנה ובגרגרי-האדמה באמרה, שאי-אפשר בלאו-הכי, כי כלל היה בידה, שכל מה שנהגו בבית לֶוין מכבר אך טוב הוא ולא רע; אך הדבר נגלה, וגרגרי-השָני נרקחו  בפומבי, להוכיח במופת לאגַפיה מיכַאילובנה, שהמרקחת תעלה יפה גם בלי מים.
אגפיה מיכאילובנה עמדה, פניה מסֻמקים מחֹם ומלאים עצב ושערה סבוך, ותנענע ותסובב בידיה הצנומות, החשׂוּפות עד מרפקיהן."


 הן מנקות את הריבה מן הקצף, ובודקות אם היא מוכנה, 

 "–  עתה, כמדֻמה לי, דַי, - אמרה דוֹלי בּהורידה את העסיס מעל הכף.
–  כשהוא נוטף בדמות עגילים הוא רקוּח על-צרכו.  רִקחוּ-נא, אגַפיה מִכאילובנה, עוד מעט."

וכשגמרו לרקוח, נותנת החותנת עצה יפה לשימור.

"–  והמרקחת נכונה, אגַפיה מיכאילובנה? – אמר לֶוין בבת-צחוק קלה אל אגפיה מיכאילובנה, בחפצו לשַׂמח לבבה קצת.  – הטוב לרקוח על-פי המנהג החדש?
–  מסתמא טוב הוא.  על-פי מנהגינו נצטמקה יותר מהראוי.
 –  עשי-נא כאשר יעצתי, - אמרה הנסיכה הזקנה, - שימי גליון קטן על המרקחת והטפיחי אותו ברוֹם ולא תֶעֳבַשׁ לעולם גם בלי קֶרח."

(לב טולסטוי, אנה קרנינה, תרגם יוסף אליהו טריווש)


צנצנת ריבה שמונח בה עיגול נייר מוספג באלכהול היתה סימן ההיכר של ריבות מבית אבי! אני זוכרת אותו גוזר עיגולים של נייר פרגמנט, מדויקים מאד, מניח אותם מעל כל צנצנת ויוצק טיפונת ברנדי, לא רום. אני מתעצלת ולא נוהגת כך יותר. 

אני מאמינה בריבה שיחסיה הם קילו פרי מול קילו סוכר! לא ישכנעו אותי אחרת... ומי שרוצה לצרוך פחות סוכר, שיאכל פחות ריבה :)


ריבת תות שדה
רכיבים 
1 קילו תות שדה יפה
1 קילו סוכר
חצי לימון
ליבת תפוח עץ
(או: כפית פקטין)

כלים 
סיר גדול מאד, כי הריבה רותחת ומטפסת במעלה הסיר
כף עץ עם ידית ארוכה, לערבוב
שלוש צנצנות סטנדרטיות מעוקרות, עם מכסים
משפך ליציקת הריבה לצנצנת–לא חובה אבל עוזר מאד
צלחת קטנה שאפשר לשים במקפיא–כדי לבחון אם הריבה מוכנה


מכסים בסוכר

אחרי שעה בסוכר

הכנה
שוטפים את התותים בעדינות ומסירים עלים. חותכים כל תות לארבעה, ומניחים בסיר הבישול. מכסים בסוכר ומקפיצים בעדינות, עד שכל הפרי מכוסה בסוכר. מחכים שעה, עד שכל הסוכר נמס והפרי מגיר נוזל ורוד. 
בינתיים מנקים היטב את הצנצנות ומכינים לעיקור. מכניסים צלוחית למקפיא.
מוסיפים לסיר את הלימון וליבת תפוח עץ או כפית פקטין. מבשלים על להבה בינונית וכשתכולת הסיר מתחילה לרתוח מגבירים את הלהבה, מערבבים מדי פעם ומשגיחים היטב: שלא תגלוש הריבה ולא תישרף. אחרי רבע שעה אפשר לבדוק אם הריבה מוכנה: מטפטפים טיפה על הצלחת מהמקפיא: אם אפשר להעביר אצבע באמצע הטיפה והטיפה לא "נסגרת" בחזרה, הריבה מוכנה. עדיף ריבה קצת נוזלית מאשר ריבה שנשרפה!

מעקרים את הצנצנות: אני רוחצת בסבון  ובמים חמים ומעבירה לתנור בחום של 100 מעלות צלסיוס, לעשר דקות. את המכסים מניחים בקערה ויוצקים עליהם מים רותחים. הופכים על רשת ומייבשים.

יוצקים את הריבה לצנצנות. משפך של ריבות מאד עוזר כאן.

(המציגה אינה ריבת תות)



"שדות תות לנצח" של הביטלס 
נכתב על בית יתומים של צבא הישע בליברפול. 
בתמונה: שער הכניסה לבית (מקור: ויקיפדיה)

4 תגובות:

  1. מאיפה המשפך המדהים הזה?? גם אני רוצה כזה

    הריבה הזאת נפלאה, האמינו לי, טעמתי...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה :-) (אניה?)! המשפך הזה היה של אבא שלי ואני ירשתי אותו.... אבל אפשר לקנות בחנויות מתמחות, אני בטוחה שראיתי בגרובשטיין, ברחוב החלוצים בלווינסקי

      מחק
  2. כתבת יפה, ממש תענוג לקרא! והריבה בטוח תצא סוף!

    השבמחק